פטריית הרגל או בשמה המקצועי טנאה פדיס הנקראת גם "רגל האתלט" היא מחלה זיהומית הנגרמת מדרמטופיטים (Dermatophytes). דרמטופיטים הם שם כולל של פטריות הגורמות למחלות עור על ידי פגיעה בחלבון הקרטין היוצר את שכבות העור, הציפורניים והשיער. ישנם כמה סוגים של פטריה הגורמת לטנאה פדיס: העיקרית פטריה מסוג Trichophyton rubrum, סוגים נוספים: Trichophyton mentagrophyte, Trichophyton interdigitale, ו Epidermophyton floccosum.
ביטוי המחלה
פטריות ברגליים אופייניות למבוגרים ובמיוחד לזכרים צעירים. הדבקה בפטריה נפוצה, בעיקר כאשר הולכים יחפים במקומות ציבוריים כמו מקלחות, מעדוני ספורט ובריכות ציבוריות. זיעה בתוך נעליים ומקומות לחים וחמימים משרתים שגשוג להתפתחותה של פטריה. הזיהום מתפשט בעיקר במרווחים בין-פלנגיאליים של אצבעות הרגליים, תופס קף הרגל ובמקרים נדירים מגיע לקרסול..
הסימפטומים האופיינים למחלה הם: גרד, נפיחות, קשקשת, וסדקים באזור הנגוע.
ישנם מקרים בהם יש זיהום משני כתוצאה מפגיעה בהגנה הטבעית של האזור.
שלושה סוגים עיקריים של טנאה פדיס:
1. Interdigital tinea pedis – בין אצבעות הרגליים.
2. Moccasin-type” tinea pedis – המאופיין בקשקשת.
3. Vesicular tinea pedis – המאופיין בשלפוחיות.
המחלה יכולה להתבטא בשלושת הסוגים לסירוגין.
Interdigital tinea pedis
הביטוי הוא באזור גבולות עור עדין במרווחים שבין האצבעות הרגליים (נפוץ מאוד במרווח שבין האצבע הרביעית והחמישית). האזור חשוף לסדקים כתוצאה מפלקציה חוזרת של המפרקים הפלנגיאליים. בדרך כלל יש זיהום משני הגורם לגרד, ישנן בועיות קטנות ומגרדות. אחרי גרד מופיע עור אדמדם בהיר. לפעמים הצבע יכול להיות סגלגל וצהוב. כמו כן הגרד פוגע עוד יותר במקום ומגביר את התופעה. המחלה נסוגה בחורף, מחריפה בקיץ וקשה מאוד לריפוי.
Moccasin-type
הזיהום מתפשט בדרך כלל על כל הסוליה וגורם לקשקשת יבשה בצבע לבן. מצב זה יכול להיות משני לקונטקט דרמטיטיס, אקזמה אקוטית או תת אקוטית. מצב זה מאופיין בעור יבש, מחוספס, קשקשת מתקלפת באזורי קיפול, יכול לגרום לגרד, היפו או היפר פגמנטציה של האזור. הזיהום יכול להיות מקושר "לטנאה מאנום" המתאפיינת באותה התופעה אבל בידיים. סוג זה של טנאה עמיד מאוד לטיפול.
Vesicular tinea pedis
מתבטא בשלפוחיות גסות באזור הדורסלי של הרגל, כמו כן יכולה להיות הופעה של בועיות באזור הסוליה. השלפוחיות מגרדות ומבטאות את התגובה האלרגית לפטריה.
טיפול מערבי:
פטרת ברגליים שהינה לפעמים חלק רחב יותר מתופעה של פטרת העור, ניתנת לטיפול בכמה דרכים. טיפול אנטי פטרייתי, אנטיביוטיקה על מנת למנוע זיהום משני. יש מחקרים הטוענים שרק הייגינה טובה פותרת את הבעיה ב – 30% – 40% מהמקרים.
פטריות ברגליים ברפואה סינית:
אטיולוגיה ופתולוגיה:
לחות חמה השוקעת מטה
שהייה ממושכת במים או לחות, ישיבה או שכיבה באזורים לחים, חיים באזור בו יש לחות ורעילות שיכולה לשקוע מטה לערוצים של הרגל. כאשר לחות רעילה שוקעת ברגליים הפטרייה תתבטא בארוזיה ושחיקה של האזור הפגועה.
פלישת פתוגן וחולשת כליות
מחלות ממושכות יגרמו לחסר בכליות ויפגעו ביכולת השליטה שלהן על המחמם התחתון. מצב זה יגרום לחסר בערוצים של הרגל ופגיעה ב- Zheng Qi.
פתוגן רוח לחות ואו לחות חמה ינצלו את המצב על מנת לחדור פנימה דרך שכבת העור והרקמות התת עוריות ויגרמו לפטריות ברגליים עם ביטוי של גרד וקשקשת.
סיבות אחרות
מגע עם נעליים או בגרביים של אדם החולה במחלה או הליכה באזורים נגועים.
טיפול:
לחות חמה השוקעת מטה
העור שבין האצבעות שחוק מקושקש ומגורה, יש ריח של דגים. גרד של האזור מראה עור מגורה ודביק. הגרד יגרום לכאב, ארוזיה ודלקת באזור. עשוי גם לגרום לקשיים בהליכה. לשון אדומה עם חיפוי דק או דק וצהבהב, הדופק רך ומהיר.
עיקרון טיפולי – הורדת חום, ניקוז הלחות, ניקוי רעילות והורדת נפיחות.
פלישת פתוגן וחולשת כליות
מצב זה קשה לטיפול, ישנם גרד ונפיחות בין האצבעות, יובש קשקשת וסדקים. כאב שיכול לנבוע מחשיפה לחום או מים. גוף הלשון בהיר ואדום והדופק חלש.
עיקרון טיפולי – חיזוק צ'י הכליות, פיזור רוח וטיפול בלחות.
